חסינות נגד רעש

אחד ההוגים של הבטחת איכות היה יפני בשם גניצ'י טאגוצ'י (Genichi Taguchi), שרק לא מזמן יחסית, ביוני 2012, עזב את עולמנו. בהיותו מהנדס ואדם בעל יכולת ראיה רחבה, הוא הבין את הדבר המהותי ביותר שעל כל ארגון יצרני להבין בנוגע לתהליכים (למעשה, ניתן בקלות להרחיב את תובנותיו גם לארגונים שירותיים ותהליכים ארגוניים או כל התהליכים בכלל): כל התהליכים מושפעים על ידי גורמי רעש חיצוניים להם.

עד לפני (ולמעשה, גם אחרי) טאג'וצי דיברו כולם אך ורק על הפרמטרים של התהליכים, הפרמטרים אותם משנים על מנת להשפיע על תוצאות התהליך. והנה פה, לראשונה, קם הוגה איכות מכובד מאוד זה ואומר: לא הפרמטר אלא הרעש הוא שיוצר את הבעיות. לא הפרמטר אלא הרעש הוא שמשנה.

בנקודה זו עלינו לעצור שניה, ולהגדיר רעש.

אילוסטרציה: רעש
אילוסטרציה: רעש

מהו רעש?

רעש מוגדר כגורם פזיקאלי המשפיע על תוצאת תהליך, אשר גודלו, תזמונו ומשך פעולתו אינם ידועים לנו.

כלומר, אנחנו יודעים שישנם גורמים כלשהם להם יכולת השפעה על התהליך. לדוגמא: תנאי סביבה, פעילות סיסמית, שינויים בחומר גלם, אי אחידות של הפעלת מאמץ על ידי המפעיל… אין תהליכים בהם אין גורמי רעש. ידוע לנו שגורמים אלה קיימים, וידוע לנו שהם משפיעים במידה זו או אחרת על התהליך.

מה שאינו ידוע לנו הוא:

  • מתי הם נכנסים לפעולה;
  • מתי חדלים לפעול;
  • מהי עוצמתם במהלך הפעולה;
  • או אפילו האם היא אחידה או לא.

בסדר, תגידו, אז הוא ידע את זה, כל הכבוד לו. אבל אם איננו יודעים את כל האמור לעיל, מה זה עוזר לנו?

טוב, המודעות היא חצי הדרך לפתרון.

השפעת רעש על שונות התהליך

גניצ'י טאגוצ'י לא רק ידע שגורמים אלה קיימים, מה שרבים מהמהנדסים והמנהלים היום אינם מודעים לו. הוא הבין שרעשים אלה משפיעים על שונות התהליך, כלומר מגדילים אותה על ידי הוספת מה שנקרא "שונות אקראית".

אם איננו יודעים מתי יפעל גורם כלשהו ובאיזו עוצמה, הרי איננו יכולים לנבא את הפעולה, לצפות אותה מראש. זה אומר שייכנסו כוחות בלתי ידועים לתהליך ברגעים בלתי ניתנים לחיזוי ויפעלו בו למשך זמן שלא נוכל לצפות מראש. במהלך זמן זה, תוצרי התהליך לא יהיו כמו שהיו ללא השפעות אלה. יתכן שיהיו מתאימים – ויתכן שלא. במילים אחרות – יש כאן שונות אקראית, הבדלים שלא ניתנים לחיזוי או לבקרה.

אז איך לא ראינו את ההשפעה קודם?

במהלך עבודתנו השוטפת עלינו לנתח את התהליכים ואת גורמי החריגות בהם. אנו מנתחים כל חריגה ובעיה ובונים תרשים פארטו, כמו שכולם מכירים. כל חלקי הפארטו, פרט לאחד, כוללים בעיות וחרחיגות שחוזרות על עצמן מספיק פעמים כדי שנוכל למצוא עבורם, אם נחפש, חוקיות מסוימת, איזה גורם משותף. וישנו תמיד חלק (לעיתים קרובות די ניכר) הנקרא "אחר" והמאחד בתוכו… חריגות אקראיות. מהן? חריגות שהופיעו מעט מדי פעמים, למשך זמן קצר מידי, ללא כל יכולת שלנו להבחין בדפוס כלשהו. זו משמעות המונח "חריגות אקראיות".

אבל אין מה לעשות, תגידו. תמיד תהיינה חריגות אקראיות, המופיעות מעט מדי פעמים, ללא דפוס כלשהו.

גניצ'י טאגוצ'י טען שיש מה לעשות.

תרשים: התפלגות נורמלית עם שונות וממוצע משתנים
וולוסיפד או מרעיד-עצמות של מישו, סביב 1869

יש להקדים תרופה למכה

למה הכוונה? פשוט מאוד, יש לקחת את הרעשים הללו בחשבון בשלב התכן והפיתוח של המוצר.

אבל איננו יודעים מהי עוצמת הפעולה, תחילתה או סופה, נכון? איך נוכל להוציא את הרעש מתוך המשוואה?

תשובתו היא שאין צורך לנסות להוציא אותם מהמשוואה, אלא לבנות משוואה חדשה, הכוללת אותם בתוכה. אנחנו יודעים שהרעשים קיימים, אין שום טעם לנסות להתעלם מהם. אנחנו יודעים לזהות אותם, ואם לא – עלינו ללמוד את התהליך כיאות. אנחנו יכולים להעריך את חלקם לאחר הופעתם, ואם עדיין לא – עלינו לבצע ניתוח מקיף ולעשות זאת.

עלינו לתכנן לתוך המוצר חסינות מגורמי רעש אלה. במילים אחרות, שלא יהיו רגישים להופעת הרעש, כאשר יגיע. במקום לנסות לבטל את הרעש, עלינו לבטל את השפעת הרעש על תוצר התהליך, על ידי תכנון שונה של התהליך.

האופניים המוקדמות כונו "מרעידי עצמות" עקב כך שהגלגלים שהם היו מצופים ברזל, ללא צמיגים, שעדיין לא הומצאו. הרכיבה סיפקה חוויה מרעידת עצמות לרוכביהם. לא נדרש להוציא את אי המושלמויות מהדרך, אלא להוסיף בינה לגלגל רכיב סופג רעידות.

לא לנסות להילחם ברעש

רוב האנשים שמודעים מלכתחילה לקיום והשפעת הרעשים, מבלים את ימיהם בניסיון לנטרל רעשים, לבטל רעשים או "להוציא אותם אל מחוץ למשוואה". 

טאגוצ'י ידע שאין כל טעם לנסות להוציא את גורמי הרעש מחוץ למשוואה. הוא הבין שקיום הרעש הוא חלק מחוקי היקום. הרעש קיים, מופיע ונעלם בהתאם לחוקי הטבע, והן אנו והן התהליך שלנו הננו חלק מהטבע גם כן. על כן אין שום טעם להילחם בחוקי הטבע ולנסות שהם לא יקרו.

לעומת זאת, אם נקבל את חוקי הטבע ונעבוד יד איתם ולא נגדם, נוכל למצוא דרך לבטל את הרגישות לרעשים, למרות שהרעשים עצמם ימשיכו להתקיים. הם פשוט לא ישפיעו יותר על תוצר התהליך! הם לא יגדילו את השונות המתוכננת וזה יאפשר לבצע בקרת תהליך אמיתית, ללא שונות אקראית.

כה אמרו חכמים.
ציטוטים מפי אישים ששווה להקשיב להם:

החבר הטוב ביותר שלי הוא זה שמאחל לי כל טוב כשרוצה בכך למעני.

— אריסטו
איור: חסינות - אי רגישות

חסינות = אי רגישות לרעש

אנחנו מכירים את הרעיון, הוא אינו זר לנו, בלשון המעטה. לדוגמא, קיים שיח ציבורי נוקב בנושא החיסונים. כן, חיסונים נגד מחלות, כמו מחלות ילדים רבות, למשל. מהו חיסון? זהו מנגנון בו מורידים את הרגישות של הגוף לגורם גירוי כלשהו, חידק או וירוס. לא יהיו סביבנו פחות חידקים או וירוסים, הם ימשיכו להתקיים כמו תמיד. פשוט אנחנו לא נושפע מהם לרעה, לא נפתח תגובה כגון מחלה. איני הולכת הכנס כאן לעצם השיח, האם טוב לעשות חיסונים, רע או משהו אחר, הדוגמא באה אך ורק להמשיך את האופן בו הופך משהו מרגיש לחסין.

אם תהליך רגיש לרעידות – בואו נכניס רעידות פנימה בכוונה, נראה מהי השפעתם ואז נבטל את הרגישות של התהליך בהתאם, על ידי הוספת מצע שיכוך בעוצמה הנדרשת. אז מה שיש רעידות? אז מה שאיננו שולטים בהן? התהליך שלנו יותר אינו רגיש לרעידות אלה. הוא חסין לרעידות. תרעידו, תרעידו, לי לא אכפת!

אם התהליך רגיש ללחות – אותו הדבר. נראה עד כמה, נעריך מהי רמת הלחות המירבית שיכולה להיות, ונבטל את הרגישות על ידי בקרת לחות בתוך התהליך, או באולם בו הוא מתרחש. התהליך כעת חסין לשינויי לחות!

אם התהליך רגיש לכוח משתנה שהעובד מפעיל, הבא נתכנן אמצעי ביניים בין העובד לתהליך, המבטל את ההפעלה הישירה שלו והמכניס כוח אחיד עבור כל עובד. כעת התהליך שלנו חסין להבדלים בין עובדים או אפילו הפעלה בלתי אחידה של אותו עובד. דוגמא פשוטה לתהליך כזה: מברגה חשמלית במקום מברג ידני.

אם התהליך שלנו רגיש לטעויות בהרכבה של רכיבים, כלומר רכיבים יכולים להיות מורכבים הפוך, למשל, נכניס מנגנון שאינו מאפשר הרכבה הפוכה של רכיבים לתוך התהליך. כך הוא הופך בלתי רגיש להרכבה הפוכה.

אבל אי אפשר לפתור הכל

אני כבר שומעת אנשים אומרים: "אבל לא לכל דבר אפשר למצוא פתרון". הרשו לי לא להסכים.

כפי שציינתי כבר במאמר שלי "לתרגם את הבלתי אפשרי", כאשר אומרים לי "אי אפשר לעשות את זה" אני יודעת לתרגם את הביטוי לכוונתו האמיתית, שהיא אחד מבין השניים:

  • אינני יודע כיצד לעשות זאת
  • עדיין לא מצאתי דרך לעשות זאת

ואז השאלה האם ניתן למצוא פתרון לכל דבר היא רק איזה מהביטויים תבחרו לאמץ: אם את הראשון – הרי שלא תמצאו פתרון אלא במקרה; אך אם זה השני – אין שום ספק שתמצאו את הפתרון במוקדם או במאוחר, אם רק תמשיכו לחפשו. אולי זה לא יהיה מיידי, אבל זה יגיע, כך או אחרת.

איור: חיפוש ומציאת פתרון
איור: אבדן של כסף

זה דורש השקעה, לא נוכל להרשות זאת לעצמנו

אכן, כדי לעשות משהו, לא חשוב מה, תמיד נדרשת השקעה. לכן אשאל זאת אחרת:

האם אתם באמת חושבים שלא לחפש לא עולה כסף ולא דורש השקעה? האם אתם באמת יכולים להרשות לעצמכם שלא לחפש?

כל עוד התהליך שלכם רגיש להשפעות הרעש – אינכם יודעים מה קורה איתו מרגע אחד לאחר. יש בו שונות אקראית. להזכירכם, בקרת תהליכים אמיתית אפשרית רק אם אין בתהליך שונות אקראית. אז אי-חיפוש של דרך לבטל את הרגישות של התהליך עולה לכם מדי יום. אתם חיים עם אבדן תמידי ופשוט מתעלמים מזה, קוראים לזה "אחר" ולא מטפלים בו. כי "המופעים קטנים מדי", כי אין דפוס, כי אינכם יודעים כיצד למנוע זאת. על כן אשאל שוב:

האם אתם באמת יכולים להרשות לעצמכם שלא לחפש? חסינות לרעש אינה לוקסוס. זהו המפתח להצלחה.

עלויות סמויות

טאגוצ'י הלך צעד נוסף והראה את התלות של העלות בשונות.

הוא אמר כי כל מה שאינו בערך הנומינלי של המפרט, וכמעט הכל אינו בערך הנומינלי, עולה לנו. נכון, התוצר אינו חריג באופן רשמי, ישיר או גלוי לעין, אבל עצם היותו מרוחק מהערך הנומינלי של המפרט מתישהו, באיזשהו צירוף יכול להביא לחריגה. וההסתברות לחריגה עולה ככל שאנו מתרחקים מהערך הנומינלי, כלומר – ככל שהשונות עולה. התלות הזאת היא פונקציה פרבולית, יחס ריבועי.

פירוש הדבר שלמרות שהתוצאה היא בתוך גבולות הטולרנס המוגדרים, אנו משלמים מחיר ההולך וגדל ביחס ריבועי ככל שהתוצאה מתרחקת מהערך הנומינלי של המפרט.

פונקצית האבדן של טאגוצ'י

המסקנה הברורה ביותר מכאן היא שעל מנת להקטין את העלות הזאת עלינו להקטין שונות! והדבר הבסיסי ביותר, הראשוני ביותר שעלינו לעשות למען הקטנת שונות היא להקטין רגישות לרעשים.

זהו חוק הטבע. הוא פועל באותה מידה בגופנו, כאשר הוא מגן עלינו ממחלות המופעלות על ידי גורמים חיצוניים. הוא פועל באותה מידה בתקשורת, כאשר עלינו להתגבר על הבדלי תרבויות, שפות ועוד על מנת להבין אחד את השני. הוא פועל באותה מידה כאשר אנחנו לא מצליחים להתרכז בגלל רעשים (!) חיצוניים סביבנו ועושים טעויות. הוא פועל באותה מידה כאשר אין יבול עקב עונה ללא גשם, או פגיעת מזיקים.

אם טאגוצ'י ראה זאת וידע להעביר לנו את תובנותיו, האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שלא לשמוע? שלא לפעול להפנמת תובנות אלה?

האם אתם באמת יכולים להרשות לעצמכם שלא לחפש דרך לתכן חסין לרעשים?

תרשים ההתפלגות הנורמלית נלקח מאתר ויקיפדיה.

תמונת האופניים העתיקות: וולוסיפד או מרעיד-עצמות של מישו, סביב 1869. התמונה המקורית נלקחה מאתר מוזיאון MAAS לאמנות שימושית ומדע.

התמונה המונפשת לקוחה מאתר ייצור רזה והגדרות 6 סיגמא (Lean Manufacturing and Six Sigma Definitions) עמוד העוסק בפונקציית האבדן של טאגוצ'י.

לייק

אהבתם את המאמר? נשמח מאוד לשמוע מה אתם חושבים!
אנא, עשו לייק ושתפו עם חבריכם ועמיתיכם בצד העמוד משמאל. הצטרפו, הגיבו, שאלו שאלות, שתפו בהרהרי לבכם. כל תגובה מתקבלת ונענית בשמחה. 

אולי יעניין אתכם גם -

פוסט זה זמין גם ב: enEnglish

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *